Audio Roundup 2024:17

Print Friendly, PDF & Email

by Joel Rich

A recent series in my local shul on male head coverings included the following sources.
שו”ת מהרש”ל סימן עב
שו”ת הר צבי אורח חיים א סימן ג
שו”ת יחוה דעת חלק ד סימן א

This one especially made me laugh a bitter laugh because I found it particularly resonant today:
שו”ת מהרש”ל סימן עב
ועכשיו הוא להיפך בקומה זקופה אינם נזהרים ואדרבה הגאים והעשירים הולכים נטויי גרון ובגילוי הראש נזהרים לא מחמת חסידות אלא סוברים דת יהודית הוא.
The rest made me think about the delicate dance between amcha and the rabbis where it seems the people through their actions demand halachic rabbinic validation. Besides the sources here I’ve also had recent discussions concerning kol nidre and kaddish as examples where a simple textual reading would lead you one way, but the practice is dramatically different. Any thoughts appreciated.


====================================
1דף על הדף מסכת סוכה דף מח עמוד א
כותב א”מ, הרה”ח ר’ אפרים חיים קליין ז”ל בספרו הבן יקיר לי אפרים )על שמחת תורה ע’ רצ”ד – ה'(: נודעת קושיית
העולם, שבכל התורה “אך” בא למעט, כפי שמביא ברש”י דרשת חז”ל על הפסוק )במדבר ל”א, כ”ב(: “אך את הזהב ואת
הכסף” – “לשון אך, שלא יהא שם חלודה, אך המתכת יהיה כמות שהוא”, ואילו כאן המילה “אך” באה לרבות?
אלא, שכאשר אדם יודע שהקב”ה אינו חייב לו מאומה, שהוא מודע היטב לכך ש”מי הקדימני ואשלם” )איוב מ”א, ג'(,
ושבעצם אינו ראוי לקבל כלום מהקב”ה, כאשר אדם ממעט את עצמו ומתהלך תמיד בתחושה של “ונפשי כעפר לכל תהיה”,
שיודע שאינו כלום, עצם ידיעה זו בכוחה – “לרבות לילי יום טוב האחרון לשמחה”, מחדירה באדם את השמחה על כל מה
שהקב”ה חננו, שגם בלילות, בעתות אופל וחשיכה, גם אז הוא שמח בהקב”ה, כי יודע שגם מה שיש לו גם זה אינו שלו, אלא
הכל מהקב”ה, עצם הכרה זו בכוחה להחדיר באדם את רגשי התודה על כל יום ויום שהוא חי בעולם, ואז אפילו ב”יום טוב
האחרון”, אפילו אם הוא יודע בבירור שהוא נמצא היום ביומו האחרון עלי אדמות, כשהוא יודע ש”התעיף עיניך בו ואיננו”
)משלי כג, ה(, שבעוד זמן קצר הוא לא יהיה בעולם, גם אז הוא מלא שמחה להקב”ה על כל מה שחננו שבוודאי זה הרבה
יותר ממה שמגיע לו, לפי שהוא יודע שבעצם אינו ראוי לכלום, וכל מה שיש לו, הכל זה הוא קיבל מהשי”ת רק בתור מתנה,
או אז אין לו חלילה שום טענות על הקדוש ברוך הוא והוא מלא שמחה.
נמצא איפוא, שגם “אך” זה בא למעט, כי על ידי שממעט את עצמו וחושב עצמו לכלום, על ידי זה – “לרבות לילי יום טוב
האחרון לשמחה”, מתרבה הוא בשמחה אין קץ – “לילי האחרון”, אפילו בזמני חושך ואפילה, אפילו ביומו האחרון, כאשר אדם
יודע שהוא עומד לעלות למעלה ולעמוד לדין בפני בית דין של מעלה, גם אז נשאר אצלו בבחינת – “יום טוב”, וזהו הריבוי
המיוחד – לרבות “לילי יום טוב האחרון לשמחה”.

My thought: My parents gave over to me a lot including that they would love me forever no matter what, kal vachomer, hkbh would too. Also, nothing is coming to me. That’s why that source so resonated with me. I know intellectually it’s true, it hasn’t always been easy to internalize it. Feel free to share your thoughts


Please direct any informal comments to [email protected].

About Joel Rich

Joel Rich is a frequent wannabee cyberspace lecturer on various Torah topics. A Yerushalmi formerly temporarily living in West Orange, NJ, his former employer and the Social Security administration support his Torah listening habits. He is a recovering consulting actuary.

Leave a Reply

Subscribe to our Weekly Newsletter


The latest weekly digest is also available by clicking here.

Subscribe to our Daily Newsletter

Archives

Categories